המבול גרסת 2.0

המאמר התפרסם ב"אדם עולם" גיליון פברואר 2022

Photo by M. DiFulvio on Unsplash

וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ, יִגְוָע. וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתָּךְ (בראשית ו, יז).

לפני יותר מעשרת אלפים שנה שקעה יבשת אטלנטיס אי שם בין אפריקה לאמריקה, וכך הסתיים "העידן האטלנטי" המפואר שבו התפתחו שבעה גזעים שונים של האדם בשבעה שלבים אבולוציוניים. כל גזע התפתח מתוך הגזע שקדם לו, הכיל את תכונותיו ורכש לו תכונות חדשות. ובהקבלה, העידן שלנו, שנקרא "העידן הפוסט-אטלנטי", מחולק גם הוא לשבעה שלבים, אך ההתפתחות עוברת על האנושות בכללותה, והיא מורכבת משבע "תקופות תרבות".

שקיעתה של אטלנטיס לא קרתה ביום אחד, וגם לא בארבעים יום של מבול. בתקופת הגזע האטלנטי החמישי חל פיצול בין אלה שניצלו באופן הרסני את הכוחות והידע שנרכשו, לבין אלה שהמשיכו להתפתח והכינו את העתיד עבורנו. מורים גדולים – “שליחי האלים”, כפי שמכנה אותם שטיינר – חנכו מספר מועט של תלמידים שנמצאו מתאימים לתהליך ההתקדשות. היו אלה תלמידים שהייתה להם יכולת חשיבה (שונה במהותה מזו שלנו), אך בגלגולי העבר שלהם הם היו מתקדשים בעצמם, או שהיו להם תכונות מתאימות להתקדשות: ענווה, יראה, התמסרות ונכונות להקרבה למען העתיד. בהתקדשות הם קיבלו חוכמה ישירות מהמתקדשים הגדולים.

המתקדשים הגדולים נחלקו לפי שבע הפלנטות, ומתוך כך השפיעו תכונות וידע שונה על תלמידיהם. בתקופה החמישית באטלנטיס נקראו המתקדשים של השמש "מאנו", והיו מספר מיסטריות מהסוג הזה. כשנוצרה סכנה ממשית להרס אטלנטיס ויחד עמה להכחדת האנושות, יצאו שני זרמים של מאנו מאטלנטיס. האחד נדד צפונה למקום מבודד במרכז אסיה, כך שלא תהיינה השפעות רעות על התלמידים, והשני לדרום המזרח התיכון, תחת מתקדש מאנו בשם נוח. שני הזרמים האלה התאחדו מאוחר יותר בעידן שלנו, במפגש של אברהם עם מלכיצדק כהן לאל עליון (הוא האל של מיסטריית השמש).[1]

רבה רעת האדם בארץ

וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם (בראשית ו, ה).

מה קרה שם באטלנטיס? מדוע חלה התנוונות מוסרית וכיצד היא הביאה להרס? האטלנטיים הראשונים פיתחו זיכרון ובזכותו יכלו לדבר. המילים, שלא כמו בימינו, תיארו את הטבע וגם שינו אותו – כמו לחשי קסם. לכן, המילה הייתה קדושה. ככל שרכשו יותר ניסיון – כך היה להם יותר זיכרון, שיכלו להעביר לבניהם וליצור תרבויות מורכבות יותר, עליהן שלט מלך. המלוכה עברה מאב לבן, על-ידי כך שהאב לימד את הבן והעביר לו את תכונותיו וחוכמתו בפועל.

בשלב זה נטמן זרע הקלקול: האטלנטיים קיבלו תכונות אסטרליות ופיתחו רצון אגואיסטי. וכך, בחלוף הזמן, הלכה והתבצעה העברת המלוכה מאב לבן ללא החניכה לתכונות ולידע, ולמעשה הפכה להנהגה מושחתת. השלטון נועד לספק את תאוות הכוח שלא ידעה שובע.

כוחות הקסם נחלשו במשך הזמן, אך עדיין היו אנשים מעוכבי התפתחות, ענקים בעלי כוחות קסם, שרגשותיהם העזים – כעס, נקם, קנאה וכדומה – השפיעו על מזג האוויר ויצרו סופות. כך החלה שקיעתה של היבשת הגדולה. התשוקות והמאוויים האגואיסטיים הבלתי מרוסנים השפיעו ישירות על מזג האוויר, מכיוון שהגוף האסטרלי שלהם היה חלק מהערפילים על האדמה:

באותה תקופה הגוף הפיזי כלל חלק קטן מאוד; מצד שני, הגופים האתריים והאסטרליים היו ענקיים. הגוף האסטרלי נראה כמו סוג אחד של חיה, אך השתנה כל הזמן ועד מהרה דומה היה לאחר. בני האדם שינו ללא הרף את צורתם הפיזית בהתאם לרצונות והדחפים החיים בתוכם. האוויר אז היה מלא בערפילים סמיכים, הרבה יותר מעובים מערפל ההרים שלנו. לגוף הפיזי האנושי היו הצבעים והצורות המגוונים ביותר.[2]

שקיעתה הסופית של אטלנטיס התרחשה בסוף התקופה השביעית – במבול הגדול.

התקופה החמישית

גם אנחנו – היום, בתקופה החמישית בעידן הפוסט-אטלנטי – נמצאים בנקודת פיצול. שטיינר משווה את התקופה שלנו לתקופה החמישית באטלנטיס, ורואה באנתרופוסופיה קו של התקדשות אשר מכין את האנושות לעידן הבא.

המשימה באטלנטיס העתיקה הייתה לרדת אל העולם הפיזי, לפתח את החשיבה ואת חופש הבחירה, בעוד שהמשימה שלנו היום היא לגלות את הרוחני מחדש. כמו אז, גם היום נקראים אנשים פשוטים להתקדשות, כדי שיעבירו הלאה את אוצרות החוכמה לאנושות. כיום, תפקיד האנתרופוסופים הוא לקבל את החוכמה הזו לא באמצעות האינטלקט כי אם דרך הלב.

המנהיג הגדול מבין המתקדשים (מאנו) בחר אנשים שהיו שונים מהאוכלוסייה הרגילה באטלנטיס העתיקה, להיות תלמידיו. היו אלה אנשים פשוטים וענווים, שכבר לא היו להם כוחות קסם; אך הם היו אלה שנבחרו על ידי המתקדש הגדול, משום שפיתחו את הכישורים החדשים, גם אם באופן פרימיטיבי. המתקדש הגדול קיבץ אותם כדי שיוכלו ליצור עידן חדש בעתיד.[3]

וכיום?

תקופתנו משקפת תמונה דומה, וניתן להשוותה לתנאים שהיו באטלנטיס בעת ההיא. כיום ישנם אנשים בעלי השפעה, תרבותיים, ובדרכם הם קוסמים ועובדים עם חומר אנאורגני. אך מנגד, נמצאים אנשים מנודים אשר פועלים למען העתיד לבוא. […] כיום, אנשי התרבות המפורסמים בזים לקבוצת אנתרופוסופים המתקהלים בקבוצות קטנות, במקומות חסרי חשיבות. הם מלגלגים ואומרים שהם עסוקים בכל מיני דברים טיפשיים. אך למעשה מדובר באנשים פשוטים אשר מניחים את התשתית לעתיד האנושות. אותם אנשים מפתחים בתוכם כישורים שלאחרים נראים חסרי תוחלת, אך הם יוצרים קשר מחודש עם עולם הרוח.[4]

דת המדע

המתקדשים – אלה הרוכשים ידע על עולם הרוח – נושאים את העתיד, אך רוב בני האדם אינם מכירים כלל בקיומו של עולם הרוח. הם שקעו בחומר באמצעות המדע ולא יוכלו להמשיך הלאה לעידן הבא. שטיינר מדבר על מדעי הטבע המודרניים שעשו דרך חשובה להבנת החומר הדומם, וגם פיתחו שיטות מחקר חשובות של התבוננות, צפייה וגילוי החוקיות באמצעות תזה, אנטיתזה וסינתזה, אך לא השכילו להעפיל אל הרוח ולהכיר מיהו האדם על כל רבדיו. בנקודה זו קפא המדע ואיבד את הקשר למוסר. כיום, כאשר אין רוח ואין דת, אנשים "מאמינים במדע", אך הם מפספסים את כל העניין, כי מטרת המדע היא להעלות את החשיבה לרמה מוסרית יותר ולאפשר לכל אדם לחקור את המציאות באופן מדעי, ולא להיתקע ב"אמונה". האמונה צריכה להיות בקיומו של עולם הרוח, עד שאדם יכול להגיע לשלב בו הוא הופך לרואה רוחי בעצמו.

אותם אנשים המשוכנעים לגמרי שהם נשענים על בסיס השקפת עולם טבעית-מדעית זו, דוחים את הידע על היסוד הרוחי. שהרי נאמר, בין אם בהתנשאות מסוימת ובין אם בצער מסוים, שלגבי הרוחני יש גבול לידיעת האדם, ולגבי הרוח צריך האדם להסתפק במושגי האמונה.[5]

האמונה במדע יכולה להביא הורים להשתמש בטכנולוגייה כדי לישון הרחק מהתינוק. מוניטור דואג להעביר להורים את הרעשים ואת קולות התינוק מהחדר המרוחק, וכך הם יכולים לישון בשקט. אך לו הכירו את הרוח, היו יודעים שהתינוק זקוק לקרבתם הפיזית. הוא ממש יונק מהם כוחות רוחניים שאין לראותם בחושים הרגילים שלנו. הניכור הזה מוביל, למשל, לתופעה המחרידה של שכחת הילד ברכב. כדי להתמודד עם התופעה מחפשים פתרון טכנולוגי של בינה מלאכותית, במקום לטפל ב"שִכחה" של קיומו הרוחני של האדם.

הטכנולוגיה יוצרת ניכור של האדם מהטבע ולמעשה מוסיפה מסך נוסף מעבר לחושים, כמו מציאות מדומה. תחום מטבעות הקריפטו, למשל, התרחב למציאות מדומה של מסחר בפרחים וירטואליים: לכל פרח יש תכונות ייחודיות שיוצר השחקן במשחק, והמסחר מתנהל תמורת מטבעות קריפטו. באפליקציה ניתן לראות את הפרח הנולד וכיצד הוא גדל: מתחיל מפרח פורח ללא גבעול, וגדל לגובה על-ידי צמיחת גבעול תחתיו. גתה ושטיינר לבטח מתהפכים בקברם.

לשאת את העתיד

באטלנטיס התשוקות השפיעו ישירות על מזג האוויר, אך בתקופתנו, התשוקות והתאוות האגואיסטיות מובילות למלחמות: חלק מהדברים היו שונים בעולם אילו ניתן היה לרסן את הרצונות, המשאלות והתשוקות על פי עקרונות הלב והחשיבה, ללא רעשים מיותרים. אך זה לא אפשרי, ובאנושות קורה בדיוק ההפך. אם התשוקה רוצה, הרצון דורש, אז ההיגיון מתעוות ואפילו הלב יוצר מסך של אידיאליזם מפואר.[6]

כמו שעידן אטלנטיס הסתיים במבול הגדול כתוצאה של תהפוכות מזג האויר, כך העידן שלנו (הפוסט אטלנטי החמישי) יסתיים במלחמת גוג ומגוג – מלחמת כול בכול. כנגד העתיד אין לנו מה לעשות, כך או אחרת הוא יופיע; אך עלינו לשאת את העתיד כדי להכין את העידן השישי. ניתן לראות דימוי מקדים של מלחמת גוג ומגוג באופן שבו אנשים נלחמים אלה באלה לגבי החיסונים. כל אחד רוצה שכולם, אבל ממש כולם, ינהגו כמוהו, ויקבלו את החלטתם (החופשית או הכפויה) בדיוק על פי החלטתו.

האם עלינו לדחות מעלינו את הקדמה? האם בה טמון שורש הרע? בוודאי שלא. הבעיה, הן בימי אטלנטיס והן בימינו לא הייתה טמונה בטכנולוגיה אלא בשימוש שהאדם עושה בה. הנה למשל, היום יכולות קהילות אנתרופוסופיות מכל העולם להיפגש וללמוד יחד דרך מסכים ובשפות שונות, ולהעזר בטכנולוגיה לקידום הקהילה החדשה.

אנחנו מגיעים ממקומות שונים, עמים שונים, תרבויות שונות, שפות שונות – ועדיין לומדים יחד לראות את הרוח המסתתרת מאחורי העולם הפיזי, באמצעות חושים חדשים שאנו מפתחים: אימגינציה – יצירת תמונה בהירה, אינספירציה – ידיעה מתוך שמיעה רוחנית, ואינטואיציה – ידיעת האחר מתוך אהבה.

Photo by Alex Jackman Unsplash

וכיצד יבוא לידי ביטוי הידע הזה בעתיד? כיום אדם זר לא יכול לדעת מהי הקארמה שלנו, אך יהיו תקופות בעתיד שבהן הקארמה תיראה על הגוף.

הבה נתבונן באדם לאחר מלחמת גוג ומגוג. אנו יכולים לחשוב עליו או עליה כעל מישהו עם תווי פנים קורנים וטובים והבעה מיטיבה ואצילית (יפת תואר ויפת מראה). כך יהיה גורלם של אלה אשר פנו בנתיב הרוח בזמן המתאים. כל הכוחות המוסריים, האינטלקטואליים והרוחניים יתנוססו בעתיד באופן גלוי בתכונות החיצוניות של האדם. מה שנקלט היום ייחתם בנשמה.[7]

הלוואי ונדע להבחין בין מציאות לדמיון, בין חיים למכונה, בין אמת לתעתוע ולהיות בני אדם שיודעים לאהוב.

הלוואי ונוכל להתמיד בנתיב הרוחני, ולהגיע ליום שבו ניפגש שוב כולנו, בקשת בענן המוסרית של העידן השישי.

[1] Bernhard Lievegoed, Towards the 21st Century: Lecture I: Old and New Mysteries. Rudolf Steiner Archive. wn.rsarchive.org

[2] R.Steiner, Reading the Pictures of the Apocalypse, 17.5.1909. GA 104a

כל הציטוטים במאמר הם בתרגומה של המחברת.

[3] R.Steiner, What was the Purpose of the Goetheanum, 9.4.1923. GA 84.

[4] R.Steiner, The Riddles of the World and Anthroposophy, 12.10.1905, GA 54.

[5] R.Steiner, What was the Purpose of the Goetheanum, 9.4.1923, GA 84.

[6] R.Steiner, The Riddles of the World and Anthroposophy, 12.10.1905, GA 54.

[7] R.Steiner, Reading the Pictures of the Apocalypse.