לכל עשב יש גמד שאומר לו - גדל

המאמר פורסם באדם עולם גיליון יער יוני 2021

ציור בצבעי מים - מיכל הולר

אדם נכנס ליער ומתמלא בתחושת חיוּת, מסתורין וקסם. היער רוחש חיים, צמחים ובעלי חיים, מהרמשים אשר באדמה ועד לציפורים בראשי העצים. אך מלבד ממלכת הצומח וממלכת החי, שוקק היער גם ישויות קסומות, בלתי נראות לעין האנושית הרגילה, המכונות ישויות האלמנטים או רוחות הטבע. אנו מכירים אותן מתוך סיפורי האגדות בתור גמדים, גובלינים, טרולים, אֵלפים, פיות, בנות ים ועוד.

בהרצאתו השמינית בסדרה השפעתן של הישויות הרוחיות על האדם,[1] פונה רודולף שטיינר לקהל תלמידיו ומכנה אותם "אנתרופוסופים מתקדמים״. לרוב הוא ממעט לדבר על הנושא המיוחד של ישויות האלמנטים, ולכן מגביל את ההרצאה למתקדמים. מתקדמים באיזה מובן? לא מדובר על צבירת ידע, אלא על הלך רוח של אדם המסוגל להתמסר ללימוד של מושגים חדשים לגמרי – גם אם הם נוגדים את הדעות הקודמות שלו. אילו היה שטיינר מדבר בפני אנשים "רגילים" על גמדים ופיות, סביר שהיו מגחכים ופוסלים את מה שיש למדע הרוח להעניק להם בתחום זה.

לקריאה באדם עולם - למנויים

הגמד והצפרדע

הכינוי "ישויות האלמנטים" מורה על הקשר לאלמנטים: אדמה, מים, אוויר ואש. כל אחת מישויות האלמנטים פועלת בתוך האלמנט אליו היא קשורה – תרתי משמע: קשורה לאלמנט מתוך חיבה אליו וכלואה בתוך האלמנט ללא יכולת להשתחרר ממנו. למשל, הגמדים באדמה כורים מתכות יקרות ומינרלים כדי להאכיל את שורשי הצמחים. בנות הים פועלות במים: באגמים, במפלים, בנחלים ובימות. הפיות פועלות באוויר ולטאות האש פועלות באש. ישויות האלמנטים הן שליחות הרוח המשנה את החומר. בלעדיהן, ארבעת האלמנטים לא היו יכולים להתקיים.

שטיינר מגביל את ההרצאה ל"מתקדמים". אילו היה מדבר בפני אנשים "רגילים" על גמדים ופיות, סביר שהיו מגחכים ופוסלים את מה שיש למדע הרוח להעניק להם ישויות האלמנטים משרתות את הרוח. אין להן אני משלהן ולכן אין להן מוסר או אחריות. הפעולות שלהן אוטומטיות והן חסרות חופש בחירה. בהרצאתו רוחות הטבע – נומים[2], אונדינות, סילפים וסלמנדרות אומר שטיינר: “אבל קיימות ישויות אחרות שאינן נראות לחושים הפיזיים, ישויות בעלות גוף ונפש. בתורות אוקולטיות מסוימות הן נקראות לעתים קרובות רוחות האלמנטים. לקרוא להן כך זוהי שטות גדולה, כי זה בדיוק מה שחסר להן, רוח. מוטב לקרוא להן ישויות האלמנטים, ובמהרה נראה מדוע הגופים שלהן אינם נראים. ובינתיים הבה ונקבל כסוג של הגדרה שישויות שכאלו כוללות גוף ונפש. קיומן מוכחש, כמובן, בתקופתנו הנאורה, כי האדם בשלב הנוכחי של התפתחותו אינו יכול לראותן; מי שרוצה לראות אותן צריך להתקדם לדרגה מסוימת של ראייה רוחית. העובדה שדבר כלשהו אינו ניתן לתפיסה אינה אומרת שהוא אינו פעיל בעולמנו. הפעילות של ישויות אלו של גוף ונפש ממלאת תפקיד מוגדר ביותר בעולמנו. את מה שהן עושות אפשר לראות היטב, אבל לא את העושות עצמן.״[3]

ילדים שמצאו מתחת לכרית מתנה מ"פיית השיניים" במקום השן שנפלה, יודעים שמישהו היה צריך לבצע את ההחלפה. גם אם הם חושדים בהורה שהוא "שליח הפייה", צריך שיהיה מישהו שיבצע את הקסם. בדיוק באופן הזה פועלים הגמדים בתוך האדמה ביער. אנחנו יודעים שהצמחים צומחים כלפי מעלה, שהשורשים ניזונים מהמינרלים, אך לא רואים כיצד ולמה זה קורה. מדעי הטבע מסבירים כיצד מטפסים המים במעלה גבעולי צמחים וגזעי עצים ומתגברים כך על הגרביטציה, אך אין הם נותנים מענה לשאלה, מדוע צומחים העצים כלפי מעלה?

שטיינר מייחס את התהליכים האלו לפעולתם של הגמדים: "וכך מהווים הנומים (הגמדים) למעשה, בתוך האדמה, נושאי האידיאות של היקום, של העולם כולו. אולם כלפי האדמה עצמה אין להם אהבה כלל. אצים־רצים הם באדמה כשלהם אידיאות של היקום, אולם בעצם שונאים הם את אשר ארצי הנהו. זה מהווה משהו שממנו מעדיפים היו הנומים להשתחרר לגמרי. [...] האדמה מחזיקה מעליהם כל הזמן את האיום לאלץ אותם ללבוש צורה מסוימת, צורת אותם יצורים שתיארתי לפניכם בהרצאה הקודמת, הדו־חיים ובמיוחד צורת צפרדעים וקרפדות. תחושת הנומים בתוך האדמה למעשה כך היא: אם נתפתח בעוצמה רבה מדי בתוך האדמה, נלבש צורת צפרדעים או קרפדות. דרוכים הם כל הזמן להימנע מזיקה חזקה מדי אל האדמה כדי להימנע מללבוש צורה ארצית. [...] מכך משחררים הם את עצמם באורח מתמשך והולך, במלְאם את עצמם כליל באידיאות מהיקום החוץ־ארצי. הנומים מהווים אכן אותו אלמנט באדמה שמייצג את החוץ־ארצי, כי עליהם לדחות מעליהם ללא הרף התפתחות יחד עם הארצי. אחרת, כישויות בודדות, היו לובשים את צורות עולם הדו־חיים, ואך ורק מתוך מה שאוכל לכנותו תחושת־שנאה, תחושת אנטיפתיה לעומת הארצי, רוכשים הנומים את הכוח להדיפת הצמחים כלפי מעלה מתוך האדמה. בכוח היסודי של ישותם משליכים הם ללא הרף את הארצי והשלכה זו היא שקובעת את הכיוון כלפי מעלה של צמיחת הצמחים: הודפים הם עמם את הצמחים כלפי מעלה.״[4]

אנו יכולים לראות איך באגדה נסיך־צפרדע,[5] נאלצה הנסיכה לזרוק את הצפרדע על קיר כדי לרסק את צורתו, על מנת שתבקע ממנו האידיאה הרוחנית של ישות אלמנט האדמה, בדמות הנסיך.

בתולות ים מהשמש, פיות מהירח

מי הן ישויות האלמנטים? כיצד הגיעו לכאן ומדוע? מדוע אין אנו יכולים לראותן בעין הרגילה? אחד מעמודי התווך של תורת הנסתר הוא ארבעת האלמנטים שמציינים את מצב התפתחות כוכב ארץ. הארץ לא הייתה תמיד כפי שאנו מכירים אותה היום. בשלבים הראשונים לא התקיים חומר פיזי כמו זה שכיום אנו יכולים לקלוט בחושים שלנו או למדוד.

מי שיעצור את התפתחותו במשך גלגולים רבים על הארץ, יהפוך להיות ישות האלמנט החמישי בתקופת הכוכב הבאה. ישויות אלה יהיו זקוקות לאהבה ולא יוכלו לקבל אותה. לא משנה כמה אהבה ירעיפו עליהם המלאכים (אנחנו, בעתיד) – היא תחמוק מהם השלב הראשון של התפתחות כדור הארץ מכונה "שבתאי". שרר בו חושך, החומר הפיזי היה במצב ראשוני של חום, ושם נוצר הזמן. "באם תרצו לדמיין מה קרה בשלב שבתאי הקדום, היה זה כך: בהתחלה יש תהליך התחממות פנימית בכדור שבתאי. זהו שלב ההתגשמות של רוחות האישיות על שבתאי [...] אם תשרטטו את גופי החום שהכילו את הישויות, נגלה אשכולות של ביצי חוֹם על פני כוכב שבתאי, אשר מרכיבים את קליפתו החיצונית. אם הייתם מתבוננים מבחוץ, היה המראה של אוכמניות או פטל. מה היו ביצי החוֺם? היו אלה הגופים של רוחות האישיות".[6] הישויות שקיבלו בשבתאי את האני שלהן נקראות "הראשונים" או "הארכאי" (ישויות הזמן) והן מצויות בשלוש דרגות התפתחות מעלינו.[7] השלב השני של התפתחות הארץ מכונה "שמש", על פי תכונותיה: אור, זרימה, חיים. כל מה שמת במצב שבתאי, נולד שוב במצב שמש. כאן נוצר אלמנט חדש "נוזל". הישויות שקיבלו את האני שלהם בשלב הזה נקראות: “בני החיים", “בני האור" או "ארכי־מלאכים״ – הן ישויות רוחניות הגבוהות מהאדם בשתי דרגות. השלב השלישי של מוות ולידה מכונה "ירח", על פי תכונותיו: גאות ושפל, כלומר משיכה ודחייה, ותנועה. החומר נדחס ואליו נוסף אלמנט ה"אוויר" שיוצר תנועה וסערות. הישויות שקיבלו את האני שלהם בשלב הזה נקראות "מלאכים", הן ישויות רוחניות בדרגה אחת מעל האדם. המשימה שלהן היא חוכמה. השלב הרביעי, שהוא מצבנו היום, נקרא "ארץ" על פי תכונותיו: קונפליקט וניגודים (שמים וארץ), דחיסות מרבית (אדמה) וצורה. האלמנט החדש הוא "אש". בני האנוש בשלב הארץ קיבלו יחד עם האני, את חופש הבחירה בין טוב לרע. המשימה שלנו היא אהבה.

בכל אחד משלבי ההתפתחות קיבלנו רובד נוסף לגוף שלנו: שבתאי – גוף פיזי. האלמנט: אדמה. שמש – גוף אתרי. האלמנט: מים. ירח – גוף אסטרלי. האלמנט: אוויר. ארץ – אני. האלמנט: אש.

בכל שלב התפתחות נדחסו האלמנטים יותר ונוצר אלמנט חדש שלא היה קודם. לכן, האדמה שנוצרה בשבתאי ונדחסה שלוש פעמים, היא הדחוסה ביותר במצב ״ארץ״. המים (שנוצרו במצב ״שמש״) נדחסו פעמיים והם במצב נוזל, וכן הלאה.

שטיינר מסביר שבכל אחד מהשלבים האלה, היו ישויות שוויתרו על האני שלהן, או בזבזו אותו עבור הנאת הרגע החולף. ישויות אלה הפסיקו להתפתח עם זרם ההתפתחות, ונתקעו שם. בשבתאי – הגמדים (נומים); בשמש – בתולות הים (אוּנדינוֹת); בירח – פיות (סילפיות); בארץ – לטאות האש או רוחות האש (סַלָמנדֶר) וכן פיות הפרחים וההפריה. שטיינר מבדיל את ישויות האלמנטים בתקופת הארץ ואומר עליהן שבמקום ויתור על האני, הן למעשה "גנבו" את האני טרם זמנו. כל אירוע רוחני הגורם לצער, סבל, טלטלה, מכין אותנו לשלב הבא בהתפתחותנו. במובן זה ניתן אולי לייחס לאירוע הקורונה תכונה של "מנהיג האנושות" של זמננו

מי יהיו ישויות האלמנטים בצדק?

כפי שהיו ישויות שנעצרו בעבר, כך גם ישנה סכנה בתקופתנו. אל לנו לבזבז את המתנה היקרה שקיבלנו – האני. מי שיעצור את התפתחותו במשך גלגולים רבים על הארץ, יהפוך להיות ישות האלמנט החמישי בתקופת הכוכב הבאה, המכונה "צדק" (יופיטר). ישויות האלמנטים ב״צדק״ יהיו זקוקות לאהבה ולא יוכלו לקבל אותה. לא משנה כמה אהבה ירעיפו עליהם המלאכים (אנחנו, בעתיד) – היא תחמוק מהם.

בהרצאתו השפעתן של הישויות הרוחיות על האדם מתאר שטיינר "מה קורה לאדם השוקע יותר מדי בזמניות – בגלגול הנוכחי החולף? ניקח למשל מקרה קיצוני בו האדם חושב: ‘בשביל מה אני צריך לקחת משהו לגלגולים הבאים? אני חי בגלגול הזה וטוב לי, זה בדיוק מה שמתאים לי. בכלל לא מעניין אותי מה אני יכול לקחת אתי מהחיים האלה, הלאה’. לאן תוביל אותו מחשבה זו? דומה הדבר לאדם היושב בשולי הדרך, כאשר מנהיג האנושות הגדול חולף בה.[8] הוא הודף את קיומו, מתעב אותו וחושב: ‘לא מעניין אותי המנהיג הזה שיוביל את מהות ישותי לגלגולים הבאים, בהם תתפתח האנושות למצב יותר מושלם. אני מעדיף להישאר ולהיצמד לצורתי הנוכחית’. אדם זה אכן יישאר בצורתו הנוכחית גם בגלגול הבא וידחה שוב ושוב את מנהיג האנושות. כך יתמיד במשך גלגולים רבים, ויישאר בצורתו הנוכחית״.[9]

על פי מחקרו של צבי בריגר, ה"מנהיג" הוא למעשה כל אירוע רוחני שיש לו השפעה על כל אדם ואדם, אך גם על האנושות כולה. כל אירוע רוחני הגורם לצער, סבל, טלטלה, מכין אותנו לשלב הבא בהתפתחותנו. במובן זה ניתן אולי לייחס לאירוע הקורונה תכונה של "מנהיג האנושות" של זמננו. שטיינר מסביר שהתנוונות והתפוררות של תרבות נגרמת בשל אנשים שלא רוצים להתפתח ולהתאחד עם המהות הנצחית שלהם (האני), וממשיכים להתגשם באותו עָם שוב ושוב. אלה המקבלים את מנהיג האנושות של זמנם ומתפתחים, נולדים בהתגשמות הבאה שלהם לעמים שהשכילו להתפתח (או לאותו עם – כל עוד הוא נמצא בהתפתחות), בהתאם למשימת הזמן.[10] אנשים שימשיכו לדחות את המנהיג, לא יוכלו למצוא יותר גוף אנושי להתגשם בו. בשלב הבא של האנושות, ב"צדק" – בלא גוף, הם יהיו ישויות אלמנטים של האלמנט החדש.

אדם שמעדיף להישאר בדיוק באותו מקום התפתחותי שבו הוא נמצא ולא מחפש מהות רוחנית, דוחה למעשה את המנהיג של האנושות. בימי משה, היו אלה שרצו לחזור לסיר הבשר במצרים, אלה שהשתחוו לעגל הזהב; דחיית המשיח זרתוסטרא על־ידי אחשוורוש הביאה לקריסת מלכות פרס, דחייתו של ישוע כמשיח על־ידי רומי, הביאה לקריסת האימפריה הרומית.[11]

למרות שישויות האלמנטים נשארו מאחור – בשלבים המוקדמים של התפתחות החומר כפי שאנו מכירים אותו היום – לא היו היערות קיימים בלעדיהם. ישויות האלמנטים מהוות תווך בין הרוח לחומר: כל היופי של הטבע, הכוחות המארגנים של החומר על כל האלמנטים שלו, כל אלה מתקיימים בזכותם. בסיפורי האגדות מופיעים הגמדים, הפיות, בנות הים, כמגינים ומסייעים להתפתחות הגיבור או הגיבורה. למשל, הגמדים ששומרים על שלגיה מפני המכשפה הרעה, נסיך צפרדע שהחזיר את כדור הזהב ממעמקי הבאר לנסיכה, הפיה שמצילה את סינדרלה. כאשר אנחנו מתפתחים, אנו חבים את התפתחותנו לאלה שנשארו מאחור ושומרים בעבורנו על הדרך מהרוח לחומר ובחזרה. [1] The Influence of Spiritual Beings on Man, Lecture 8, GA102. [2] gnome נהגה עם האות G שותקת, ולכן, למרות שתורגם לעברית במקור כ"גנומים" בחרנו להוריד את האות ג' ולאפשר הגייה נכונה של המילה. [3] רוחות הטבע – נומים, אונדינות, סילפים וסלמנדרות, ברלין,16.5.1908 ,GA102. תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית. [4] האדם כסימפוניה של מילת הבריאה, הרצאה שביעית, 2.11.1923 ,GA230 (הדגשה שלי). תרגום מאנגלית: עלי אלון, הוצאת חירות. [5] על־פי נוסח האגדה המקורית של האחים גרים. [6] ההיררכיות הרוחניות ופועלן בעולם הפיזי, 13.4.1909 GA 110. תרגום מאנגלית: אורנה בן דור. [7] עוד על מצבי הארץ הקודמים: אדם עולם אפריל 2020, גיליון בראשית, במאמרו של אלישע אבשלום "בראשית בראו אלוהים פעמיים", או במאמרו של נועם שרון "סיפור הבריאה האנתרופוסופי בקוויו העיקריים", גיליון אדמה, ספט-אוק 2021. [8] שטיינר מייחס לכל תקופת תרבות משיח משל עצמה. משה רבנו בתקופת המקרא, ישוע בתקופה היוונית־רומית וכו'. [9] The Influence of Spiritual Beings on Man Lecture 8 GA102. תרגום חופשי. [10] בתקופת יוון ורומי המשימה הייתה הנפש השכלית – מחשבה רציונלית ומדעית; בתקופתנו המשימה היא נפש התודעה – לפתח את המודעות שלנו לכך שאנו ישות רוחנית. [11] בעבר אם המלך היה נתקע ומתנוון, כל העם שלו היה מתנוון יחד אתו. בימינו, ההתנוונות או התפתחות תלויה בכל אינדיבידואל.