חברה שאלה אותי למה אני כותבת רק על עצמי ולא על המיועצים שלי. היא אמרה שאנשים מתעניינים במה שקורה לאחרים בפגישות ובין הפגישות, כדי להזדהות ואז לרצות לבוא אלי לטיפול. ואז הוסיפה: "את לא רוצה שכולם יחשבו שאת אגוצנטרית..."
מכיוון שאני כבר מכירה את עצמי (קצת, אבל לומדת עוד להכיר ולהוקיר), אני יודעת שאני אגוצנטרית אבל במידה...
סיבה אחת היא שגם אם אכתוב בעילום שם, ייתכן וניתן יהיה לזהות אדם זה או אחר והסודיות של המיועצים מאוד חשובה לי. סיבה נוספת היא, שאם המיועצת נמצאת בתוך תהליך ותקרא על זה מבחוץ זה ייראה לה זר ומוזר. כאשר נמצאים בפנים ואדם פוגש את עצמו זה מאוד שונה מכול דבר שאנחנו מכירים. זוהי חוויה עוצמתית משנה חיים, והקריאה עליה נראית חיוורת וחסרת משמעות.
גם אני בעצמי מוחקת מדי פעם את הפוסטים שלי משום שנראים לי פתאום לא מתאימים יותר ולא רלבנטיים. כמובן, שאם נרשמת לקבל פוסטים תספיק/י לקרוא אותם גם אם יימחקו לאחר מכן.
דבר נוסף הוא שכל המיועצים שלי סובלים מאותן הבעיות שאני סובלת והאמת היא שכל בני האדם. ההבדל הוא רק במינונים ובצבעוניות שהנפש השונה שלנו, צובעת. לכן כל אחד ואחת מכם יכול/ה למצוא את עצמו/ה בפוסטים שלי.
פתחתי את הבלוג לתגובות, כך שאם יש לך משהו לספר לי או להתייחס לכתוב כאן את/ה מוזמנ/ת.
אם יש נושאים שמעניינים אתכם במיוחד אשמח לשמוע בתגובות או שתשלחו לי ביצירת הקשר באתר.
Comments