כול מי שסחבה ילד ישן על הידיים, כדי להעביר אותו למיטה שלו, יודעת שהוא הרבה יותר כבד מילד ער. אצל התינוק, הרך הנולד, המשקל די דומה בין מצב העירות למצב השינה, אך מרגע שהתינוק יודע לשבת ואח"כ לעמוד יש הבדל משמעותי שהולך וגדל בין משקלו בזמן העירות למשקלו בזמן השינה - גם אם הוא לא כורך את זרועותיו הזעירות סביב צווארי.
כיצד זה קורה? הרי כוח המשיכה של האדמה נותר קבוע בכול שעות היממה?
כאשר אנחנו ערים, ישנם כוחות בגוף הפיזי שלנו שמתנגדים לכוח המשיכה של האדמה. הכוחות האלה עוזרים לנו ללכת זקוף, להתרומם ולהיות מודעים למתרחש סביבנו דרך החושים. למעשה קיים איזון בין הכוחות המושכים כלפי מטה ואלה המושכים כלפי מעלה.
מתי כוחות האדמה גוברים? כאשר כוחות ההתנגדות נחלשים: בזמן שינה, מחלה, מצבי נפש כמו דכאון.
מתי כוחות ההזדקפות גוברים? כאשר יש לנו שמחה בלב - התרוממות רוח, כאשר אנחנו אחרי פעילות גופנית, הדם זורם והדופק מוגבר, כאשר אנו קמים משינה עמוקה ומרעננת.
מה גורם לכוחות הזקיפות לנטוש את הגוף ולהוביל אותו לשינה? או יותר נכון, להפיל עליו תרדמה כבדה?
בתחילת שנות העשרים לחיי למדתי לתואר ראשון במתמטיקה - מדעי המחשב. מבין כול הקורסים היה קורס אחד שעניין אותי יותר מהשאר. (רוב הקורסים לא היו מעניינים במיוחד כך שהתחרות לא הייתה ממש קשה...). היה זה קורס גיאומטריה פרוייקטיבית - Projective Geometry השייך לתחום קרני האור, והתפתח יחד עם הפיזיקה של האור (לאחר סיום עידן הקאלי יוגה).
ברגע שהתחיל השיעור גיליתי שהראש שלי נעשה מאוד כבד והייתי מתעוררת מתוך תרדמה, כשכמעט ונפלתי מהכיסא לרצפה. במאמצים נואשים הייתי קמה, סוחבת וגוררת את רגלי הכבדות ונופלת על הדשא בחוץ, שוקעת בתרדמה עמוקה. לא הפריעו לי דקירות הדשא או חרקים ממין זה או אחר. זה היה חזק ממני. למעשה, הכוחות המתנגדים לכוח הכבידה בשעות העירות, נטשו אותי בבת אחת, בכל פעם שהתחיל השיעור והמרצה הייתה מתחילה לדבר על הנושא. כמובן שנכשלתי במועד א' ובקושי עברתי את מועד ב' (הציון הכי גרוע שלי בתואר). לא יכולתי להבין מה קורה לי.
לפני כעשר שנים התחלתי לקרוא את הפילוסופיה של החירות שכתב רודולף שטיינר. קראתי באנגלית משום שבעברית לא הבנתי כלום - כאילו היה זה אוסף מילים אקראי. הספר היה מדהים ומעניין מאוד - משהו חדש לגמרי. אבל לאחר משפטים ספורים, הייתה נופלת עלי תרדמה גדולה ולא יכולתי להתנגד לה. הקריאה נמשכה מספר שנים, עקב כך (וגם קראתי שוב מחדש כמה שנים לאחר מכן). איך זה יכול להיות שכזה ספר מדהים ומרתק יכול להרדים אותי במכה אחת פתאומית?
אירועי ההירדמות לא התרחשו לעתים קרובות, כמו אצל אדם הסובל מבעיות שינה, אלא היו פתאומיים ללא קשר לעייפות. הם היו ברגע שבו נפגשתי עם ידע רוחני, מבלי שהמודעות שלי הייתה מספיק גבוהה כדי לקלוט אותו בגוף. הכמיהה לרוח משכה אותי, אך היכולת שלי הייתה נמוכה מדי ו"הורדמתי" מיד. הכוחות המזקיפים אותי הם אותם כוחות של המודעות. אם המודעות שלי מתאימה לעולם הפיזי הנתפש בחושים, הכוח הזה נשאר בגוף ומתנגד לכוח המשיכה, אך ברגע שהמודעות נפגשת עם משהו רוחני לא מודע - שם נוצר מאבק. קיים מאבק בין הכוח המתנגד שמתמזג עם הגוף לבין המשיכה שלו להתנתק מהגוף ולהתרומם כלפי מעלה.
וזה מה שקורה בלילה כאשר אני הולכת לישון. אני נשכבת במיטה והכוחות הזקופים לא נדרשים לגוף. אני עוצמת את עיני והכוחות הזקופים אינם נדרשים לקליטת המציאות ע"י החושים. אבל התרדמה תיפול עלי רק כאשר הכוחות המזקיפים יעזבו את הגוף ואז לא אדע דבר הקשור למציאות. אתחבר איתם שוב רק לאחר שאתעורר ואז אדע שישנתי. בלילה, כוחות אלה נפרדים מהגוף כדי לפגוש את העולם הרוחני שעדיין אין לי גישה אליו.
לכוחות המזקיפים קוראים "אני" ובעברית גם "אנוכי" שבכתיב חסר "אנכי" יכול להיקרא כמו אנך הניצב זקוף כלפי האדמה. מכיוון שהמודעות שלנו עדיין נמוכה, תמיד יהיה צורך בשינה כדי להיות בקשר עם החלק הרוחני שלנו - וזאת משום שהגוף חומרי מדי ולא יכול להתחבר בתודעה. ככל שישנתי על "החומר" כך העליתי את המודעות שלי מעט מעט עד שיכולתי ללמוד משהו חדש. הרצון והכמיהה לידע לכשעצמם יכולים לעדן את הגופים שלי ולהעלות את המודעות בהדרגה.
האם גם לכם קרה מקרה בו נרדמתם בפתאומיות ולא בגלל עייפות? אשמח אם תשתפו בתגובות.
コメント